עד כמה חשובה תחושת השייכות בחיינו?
Image Alt

עד כמה חשובה תחושת השייכות בחיינו?

כל אדם נברא שונה מהשני. במשך חייו הוא נדרש פעמים רבות לוותר על הייחודיות שלו ולהשתלב בחברה, במשפחה. השייכות והנתק. האני והסביבה. איפה אנחנו בכל המערכת הזאת ומה למדתי מפרופסור עדה אברהם?

כל בני אדם רוצים לחוות שייכות למעגלים קרובים ומרוחקים.
מעגל השייכות הקרוב ביותר הוא המשפחה המעגל הבא המשפחה המורחבת, אחריו החברה, שותפיו לעבודה, הקהילה, השכונה, העיר והארץ.
בין המעגלים ישנו איזון פנימי, שיבוש באחד ממעגלי השייכות יביא לחוסר איזון רגשי ותחושת חוסר יציבות, בלבול ובדידות.

ככל שתחושת השייכות חזקה יותר, כך תהיה יציבותו של האדם גדולה יותר.
הדברים אמורים בכל גיל, אלא שבגיל הנעורים הם עלולים להשפיע בצורה הקשה ביותר על התנהגותו של המתבגר ועל תפקודו בבית ובחברה.
בגיל הנעורים שאלת השייכות היא שאלה כמעט גורלית.
זה בעצם מה שיניע אותו לשתף פעולה ולהיות חלק משולב ומעורב במסגרת המשפחתית והלימודית.

לפני מספר שנים למדתי באופן פרטי בביתה של פרופסור עדה אברהם, פסיכולוגית קלינית ומאבחנת ציורי ילדים מהגדולות בעולם. בהתמחותה בנושא פיענוח ציורי ילדים התמקדה באבחון דמויות אנוש. ספרה שיצא לאור תורגם לשבע שפות ושפך אור חדש על ההבט האבחוני בציור דמויות.
האמת, הגעתי אליה בכדי ללמוד איך מנתחים דמויות.
בשיעור הראשון היא דברה על נושא ההסתגלות והשייכות דרך הציור. קצת התאכזבתי אבל חשבתי שבשיעור הבא בוודאי תתן לי כלים ספציפיים לאבחון.
רציתי לדעת מה אומר מה. כלומר, אם ילד צייר תוספת כזאת או כזאת, מה ניתן ללמוד מזה?

לשיעור הבא הגעתי מצויידת עם ציורי דמויות בגילאים שונים. והנה שוב כבר על השאלה הראשונה שלי היא מדברת על שייכות ומסבירה ומבהירה ושוב ושוב שייכות ושייכות.

החלטתי לצרף את אחת הקולגות שלי ויחד הגענו לשיעור השלישי. חשבתי שביחד נצליח לגרום לה לדבר על הדמויות עצמן, אבל טעיתי. עדה המשיכה לדבר על השייכות ועל ההסתגלות.

כשיצאנו משם כבר הייתי מאד מאוכזבת, אבל אז פתאום בדרכי הביתה הבנתי על מה היא מדברת, הבנתי שאי אפשר לעשות אבחון דמויות מבלי להבין לעומק את כל נושא השייכות וההסתגלות, הבנתי שאילו שני הבסיסים עליהם נשענת נפש האדם ואם חלילה הם רעועים, כל המבנה עלול להכשל.

ציפי בת ה-16 הגיע אלי לאחר שעברה אבחון גרפולוגי במקום אחר, באבחון אמר לה הגרפולוג שהבעיה שלה היא שעמום וחוסר רמה בלימודים בבית הספר, בו היא לומדת.

אז זהו, שלא. זאת לא הבעיה. עם חוסר רמה בלימודים אף אחד לא מגיעה למצב של התנהגות לא מקובלת והשתלבות חברתית לקויה.

בכתב ידה הזורם, לכאורה, היו מרווחים גדולים מאד בין המילים. לאורך הכתב עברו "תעלות אש" רחבות שהצביעו על מרחק רב בינה לבין חברותיה, אולי אפילו סוג של נתק חברתי. בכתב היה נראה שהבחורה הדינאמית והתוססת הזו נמצאת מבחירה שלה, כאילו על אי בודד.

ציפי לא מצאה את מקומה בבית הספר בגלל תחושת חוסר שייכות. חוסר השייכות החל כבר כמה שנים קודם לכן, ציפי שמעה מספר פעמים שמנהלת התיכון לא מעוניינת בתלמידה שבאה מרקע משפחתי כמו שלה. ציפי גם לא הרגישה שהבנות מסתכלות עליה בעין שווה.
מכאן החלו הקשיים לצמוח.מרחק מהחברה, חוסר סיפוק, חוסר מקובלות, תחושה זרות ושונות חברתית הם רק חלק ממגוון התחושות שציפי חווה.

באבחון ציוריה וכתב ידה זיהיתי את מוקד הבעיה. שימת האצבע על הנקודה הבעייתית היא אולי החלק החשוב ביותר בטיפול.
הזמנתי אותה אלי לטיפול רגשי. כבר בשיחה הראשונה כהסברתי לה מה בעצם הקושי ומהיכן הוא נובע ציפי אמרה שמרגישה יותר טוב, משהו נרגע בתוך הסערה הרגשית שקיננה בליבה תקופה ארוכה.

התפקיד שלי בטיפול היה לגשר בינה לבין מעגל השייכות החברתי שלה. הסיבה שציפי לא איבדה את המוטיבציה להצליח ולא את שמחת החיים שלה היא רק מפני שמעגל המשפחה שלה היה תומך, חזק ויציב לאורך כל הדרך. גם כשכעסו עליה בבית הספר האמא תמכה, חזקה ועודדה.

אילו מעגל השייכות של המשפחה היה גם הוא לא היה יציב, תגובותיה היו קשות הרבה יותר.

ציפי הבינה לאט לאט שהשתלבות תקינה במסגרת הכיתה תגרום לה להרגשה טובה לבניה עצמית ולתפקוד מוצלח בכל החזיתות.
מכאן הדרך להשתלבות ותחושת השייכות כבר היתה קצרה ויעילה.